<h1>ראבי"ה סימן אלף נ"ט</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ת"ר יין מבושל ואלונתית של גוים אסורין ואלונתית כברייתה מותרת. ומפורש במסכת' שבת [ק"מ ע"א] אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון. וקיימא לן דיין מזוג יש בו משום גילוי ומשום יין נסך ויין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך. ובתשוב' ע"ז פי' מזוג דווקא דהיינו על חד תלתא מיא. אבל אם נתן ישראל בקדירה יין ונגע בו גוי קודם בישול מותר . ולגבי גילוי דמים או יין לא אמרינן אימת ישן עליהם. ובחמרא דאקרים קיימא לן כנהרדעי דאפילו לבתר תלתין יומין יש בו משום גילוי מאי טעמא מיקרי ושתי. ואין בו משום יין נסך. מיהו נהגו כן אפילו בחומץ גמור לאיסורא. ויין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיס' ג' ימים. וכן היכא דעביד טיף טיף להדי טיף טיף אין בו משום גילוי. ופי תאינה אין בו משום גילוי אבל שאינו במקום פיו מחמרינן כדאמרינן בפרק [קמא ד]שחיטת חולין [ט' ע"א] ראה ציפור המנקר בתאינה וכו'. ועניין גילוי מפורש הכא ובפרק אילו טריפות [מ"ט ע"ב] גבי מניומין קנדוקאה. ובריש ביצה [ז' ע"ב] אמרינן האי תומא שחיקא סכנתא לגילוייא. ותנן [תרומות פ"ח מ"ה] שיעור מים המגולים כדי ש[ת]אבד בהן המרה ר' יוסי אומר בכלים כ"ש בקרקעות מ' סאה. יש מפרשים שהמרה היא הארס (יש) [של] נחש, וכשהמים מרובים אין בו חשש גילוי שבטל הארס בהם ואם אין בהם זה [השיעור] אסורין. ויש אומרים דחילוף, שאם אין בהם זה השיעור והמים נראין צלולים מותרין שאילו היה בהם ארס היה נראה, אלא כשהמים מרובים אסורין שהארס אינו יכול להכיר בתוכו. כך מצאתי. וניקורי תאנים וענבים וקישואין וכו' כל זמן שיש בו ליחה אסור. ונשיכת נחש אסורה מפני סכנת נפשות. משמרת של יין אסורה משום גילוי ור' נחמיה מתיר. אמר שמואל כל השרצים יש להם ארס אלא של נחש ממית ושל שאר שרצים מלקה. ירושלמי [ע"ז פ"ב ה"ג] א"ר מנא צריכין אנו למיחש למאי דברייתא חיישי' אסור למיתן פרוטי פומא פרסתא תותי שחייא תבשיל תותי ערסא ממצע סכינא גו תוננא או גו פוגלא א"ר יוסי בר אבין כל זיעת אדם סם המות חוץ מזיעת פנים. ומים שנתגלו לא ישפכם לרה"ר ולא ישקה מהם אפילו לבהמתו ולא ירחץ פניו ידיו ורגליו מהם וכו'.
<h2>דף מט:</h2>
ת"ר יין מבושל ואלונתית של גוים אסורין ואלונתית כברייתה מותרת. ומפורש במסכת' שבת [ק"מ ע"א] אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון. וקיימא לן דיין מזוג יש בו משום גילוי ומשום יין נסך ויין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך. ובתשוב' ע"ז פי' מזוג דווקא דהיינו על חד תלתא מיא. אבל אם נתן ישראל בקדירה יין ונגע בו גוי קודם בישול מותר . ולגבי גילוי דמים או יין לא אמרינן אימת ישן עליהם. ובחמרא דאקרים קיימא לן כנהרדעי דאפילו לבתר תלתין יומין יש בו משום גילוי מאי טעמא מיקרי ושתי. ואין בו משום יין נסך. מיהו נהגו כן אפילו בחומץ גמור לאיסורא. ויין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיס' ג' ימים. וכן היכא דעביד טיף טיף להדי טיף טיף אין בו משום גילוי. ופי תאינה אין בו משום גילוי אבל שאינו במקום פיו מחמרינן כדאמרינן בפרק [קמא ד]שחיטת חולין [ט' ע"א] ראה ציפור המנקר בתאינה וכו'. ועניין גילוי מפורש הכא ובפרק אילו טריפות [מ"ט ע"ב] גבי מניומין קנדוקאה. ובריש ביצה [ז' ע"ב] אמרינן האי תומא שחיקא סכנתא לגילוייא. ותנן [תרומות פ"ח מ"ה] שיעור מים המגולים כדי ש[ת]אבד בהן המרה ר' יוסי אומר בכלים כ"ש בקרקעות מ' סאה. יש מפרשים שהמרה היא הארס (יש) [של] נחש, וכשהמים מרובים אין בו חשש גילוי שבטל הארס בהם ואם אין בהם זה [השיעור] אסורין. ויש אומרים דחילוף, שאם אין בהם זה השיעור והמים נראין צלולים מותרין שאילו היה בהם ארס היה נראה, אלא כשהמים מרובים אסורין שהארס אינו יכול להכיר בתוכו. כך מצאתי. וניקורי תאנים וענבים וקישואין וכו' כל זמן שיש בו ליחה אסור. ונשיכת נחש אסורה מפני סכנת נפשות. משמרת של יין אסורה משום גילוי ור' נחמיה מתיר. אמר שמואל כל השרצים יש להם ארס אלא של נחש ממית ושל שאר שרצים מלקה. ירושלמי [ע"ז פ"ב ה"ג] א"ר מנא צריכין אנו למיחש למאי דברייתא חיישי' אסור למיתן פרוטי פומא פרסתא תותי שחייא תבשיל תותי ערסא ממצע סכינא גו תוננא או גו פוגלא א"ר יוסי בר אבין כל זיעת אדם סם המות חוץ מזיעת פנים. ומים שנתגלו לא ישפכם לרה"ר ולא ישקה מהם אפילו לבהמתו ולא ירחץ פניו ידיו ורגליו מהם וכו'.
